שמי נבו שמעון ועקנין. זכיתי להיות בקו. לאב במחזור הראשון. לאחר שסיימתי את לימודיי באוניברסיטה פנו אליי מבינ"ה והקמתי את הסניף הבאר שבעי. הישיבה החילונית של בינ"ה בבאר שבע. במסגרת תפקיד זה הצטרפתי לקו. לאב 01. לאחר חמש שנים בבינ"ה נפרדו דרכנו. כיום חזרתי ללמד באקדמיה ולאחרונה נכנסתי לתפקיד חדש כראש החוג ללימודי יהדות בקריה האקדמית אונו. הסיפור החברתי הוא חלק אינטגרלי מהעשייה האקדמית שלנו. ומייסד החוג ד"ר דוד ביטון בהשראת המכללה ומתוך הגותו האישית ייסד חוג כלל ישראלי ללימודי יהדות שנותן מקום וביטוי לכל חלקי החברה הישראלית דרך ההווה והעבר שלה. כך שזו המשך עשייה קו. לאבית חברתית אך באופן שמיוחד לנפש שלי.
קו. לאב עבורי היה חוויה מעצבת ומשמעותית קודם כל בגלל האנשים שפגשתי שם שעד היום חקוקים בליבי. מרועי המדהים וטובה החכמה ועד כל משתתף ומשתתפת. זכורים לי כמה מפגשים משמעותיים אבל יותר מכל הקושי ליצור יוזמה כלל ישראלית שמקובלת על כולם. התסכול הוליד בי משהו לגבי ההבנה של תפקידנו ומצבנו בישראל של היום. הבנתי שהגיוון שלנו הוא חיוני לנו והצורך ההישרדותי שלנו לשנות אחרים הוא מדומיין ומזיק. טוב לי בשונותו של חברי, בזהותו, בתפיסותיו ובמקומו. לאחרונה חברתי למיכל חלמיש וואכטל מקו. לאב 03 להקמת בית המדרש למנהלים 'נפקא מינה', שמדבר על מושגים של ניהול דרך לימוד טקסטים יהודיים ואחרים ודרך התפיסות החברתיות המגוונות הקיימות בישראל. סיימנו מחזור ראשון – עם עשרים משתתפים יוצאי דופן ובקרוב נתחיל גיוסים למחזור שני. סבורני שרוח קו. לאב שורה עלינו בעשייה. ח'ר אלבז חברי היקר וגם רן יול מצטרפים אליי להשתלמויות שונות של מנהלים ומפקחים ממשרד החינוך לשיח על חיים משותפים כל אחד והחברה שלו. חברים אחרים מקו. לאב הם שותפים לעשייה של יוזמות אחרות והם פונים אליי ולהיפך ונוצר כאן בית רחב ויפה. לעד אהיה אסיר תודה ליוזמים של המפעל החשוב הזה..
