שלום לכולם. שמי שמואל שטח ואני בוגר קולאב 03, כבוד. אני משמש כמנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה שמטרתה לקדם ציונות דתית פתוחה ומתונה. אנו עושים זאת בעזרת שילוב של עבודת שטח מלמטה ועבודת מדיניות מלמעלה, בתחומי החינוך הדתי ובסוגיות דת ומדינה. חלק מרכזי מהעבודה נעשה בעזרת יצירת שיח ציבורי בחברה הדתית ולצורך כך אנו מחזיקים דוברת, כתב עת, אמצעים דיגיטליים ועוד. משבר הקורונה נפל עלינו עם קשיים רבים כמו לכולנו. אנסה לגעת פה בנקודה אחת שחששנו ממנה כארגון: כמי שתפקידם ליצור שיח, חששנו שבתקופה זו, בה העיסוק הוא (בצדק) רק בקורונה, הסוגיות שלנו יהיו לא רלוונטיות ולא נוכל לקדם עמדות בתקופה זו. בהתאם לכך, מיד עם תחילת המשבר חשבנו להוציא את הדוברת לסוג של חל"ת, מתוך הבנה שממילא לא נוכל לדברר דבר. בפועל, היא המציאה עצמה מחדש והצליחה לנצל את המצב ליצירת שיח בדרכים שונות: דברור דברי חיזוק רוחניים והתייחסויות אקטואליות יהודיות למצבי משבר, תגובות לאמירות שנאמרו בימים אלו וחובה להשמיע קול דתי מתון כנגדן, קידום חומרים קיימים שלנו אשר נעשו פתאום רלוונטים. האתגר הגדול הוא כיצד לומר אמירה כלשהי מבלי לדרוך על פצעים (אמיתיים) ומבלי ליצור שיח של שנאה. אביא כדוגמא את התגובה שלנו לדברי הרב מאזוז שלהלן. הדילמה היתה שמחד אנו מרגישים חובה להציג צד יהודי מתון; ומאידך,
תמיד קיים חשש, שדווקא הוצאת תגובה, היא זו שתתדלק את האמירה ותעביר אותה לעמודים הראשיים, מה שעלול לגרום לליבוי להבות מיותרות ול"חילול השם" במונחים של אדם דתי. בדיעבד, דברי הרב מאזוז נכנסו דרך סוכנות ידיעות כלשהי לערוצי תוכן בכל העולם והתגובה שלנו היתה זו שאיזנה מעט את הדברים ומנעה, לתפיסתנו, את הצגת עמדתו כ"עמדת היהדות". להלן דוגמא זו ודוגמאות רכות יותר: פרסום באתר סרוגים על חדר השאלות עם הרב אילעאי עופרן – "למה לאנשים טובים קורים דברים רעים?" תגובה ב-9 ערוצים בארץ ובעולם לדברי הרב מאזוז שקשר בין מחלת קורונה לסוגיית להט"ב, מאמר באתר כיפה של הרב ד"ר רונן לוביץ: האם ניתן לשאול למה ה' הביא את הקורונה, מאמר בערוץ 7 של שמואל שטח "חתונות צנועות לא פחות טובות", תגובה באתר ערוץ 7, כיפה והארץ באנגלית על החלטת הרבנות שלא לסגור את בתי הכנסת. אלו רק חמש דוגמאות מתוך כשישים פרסומים שהיו בתקופה זו. הם מעט שונים מהפרסומים הרגילים שלנו, אך מסתבר שבימים אלה יש להם חשיבות רבה. הן בצד המחזק והמוסיף אור והן מהצד המבקר והבוחן. השאלה הגדולה האם משהו משיטת העבודה ימשיך איתנו גם לאחר הקורונה וכאן אני בספק גדול. עולם התקשורת יודע להתמתן ברגעי משבר, אך דקה אח"כ הוא חוזר לג'ונגל המאפיין אותו. ברמה של מעסיק כן למדתי שעובדים יכולים להסתגל מאוד מהר למציאות חדשה וראוי תמיד לאפשר להם את הפתח לעשות כן.
