מאתגר הסיפור הזה של לכתוב את עצמך, אנסה בכל זאת: ריקי סיטון, אם לתשעה מופלאים, בני ברקית, אשת אברך. בוגרת מחזור המייסדים של קו. לאב, ואמא של גילי – הקולאבייבי הראשונה (מלגת לימודים מהפדרציה מובטחת) יש לי 2 פאות מקצועיות – חברותא ומשפיעים פרויקט חברותא -איילת השחר מחבר בין נשים חרדיות לחילוניות, כיום 16,000 אישה ואיש פעילים בחברותא ומתחזקים קשר אישי עם חברה מעולם מקביל. מעבר לפרויקט של שיחות טלפון קיימים מפגשי עומק תהליכיים בחינוך (השתלמויות), באקדמיה (מפגשי סטודנטיות) ובקהילה (מפגשים ותיאטרון). כל הפרויקטים נעשים בשותפות עם עמותות/ארגונים מקבילים חילונים. פעם פחדתי מזה מאוד, היום אנחנו מבינים שזה הכח שלנו ושאי אפשר לדבר חברותא בלי לעשות חברותא. משפיעים – בשנתיים האחרונות הייתי חלק מצוות משפיעים, אני רכזת הקבוצה והייתה לי הזכות ללוות את קבוצת הפיילוט הראשונה של צוערות חרדיות לשירות המדינה ולשלטון המקומי. לצערי, בשל השתדלות יתר של שדולת הנשים עבורנו התוכנית הוקפאה (יכול לפרנס דיון שלם).
מילה על גשר המחנכים – היוזמה של קינלי ושלי בקו. לאב עסקה בחיבור בין חרדים לחילונים, רצינו מאוד להשפיע בתחום והחלטנו להפעיל יוזמה בתחום החינוך, הקמנו השתלמות למנהלי בתי ספר שכללה שיח ויזמות. זה נשמע פשוט, אבל אני יכולה לומר שזה הפרויקט הכי מורכב שעסקתי בו. יותר מפעם אחת רציתי לשחרר את הפרויקט וללכת לעשות במקומות שרוצים ושמחים בעשיה שלנו. אבל רגע אח"כ אני מבינה שאם כל כך קשה, סימן שזה ממש חשוב.
בשנה האחרונה היו השתלמויות קיץ למורות בירושלים, בפתח תקוה, בנתניה וברחובות, היה מדהים! ותודה לשושי שפיגל על העזרה. חולמת להפוך את ההשתלמות הזו לחלק בסיסי מסל ההשתלמויות שזמין לכל איש חינוך. מנצלת את הבמה לבקש רעיונות, חיבורים ושותפויות לקדם את הנושא. כמו אצל כולם גם אותנו פגשה הקורונה בלי הודעה מוקדמת מראש, בפרויקט של החברותות הטלפוניות מדובר דווקא בהזדמנות גדולה, יש עליה משמעותית של מצטרפים משני הצדדים. המפגשים כמובן מאותגרים מאוד היות ומדובר במפגשים מעורבים של חרדים וחילונים ואנחנו החרדים מאותגרים טכנולוגית. אנחנו לומדים תוך כדי תנועה ומנסים להתאים את עצמנו לתקופה.
ברמה האישית, לא נעים לומר שדווקא התקופה הזו היא מתנה לחיים. הזמן הזה להכיר את החיים של הילדים, את הילדים וקצת את עצמנו, הוא לא פשוט אבל ממש עושה טוב. ואי אפשר חרדית מבני ברק בלי מילה על חרדים, חילונים והקורונה שביניהם: שאלה אותי חברה חרדית איך אני מתמודדת עם העליהום הזה על החרדים, באתי לענות לה את התשובות הרגילות, אבל פתאום עצרתי והבנתי שאמנם יש עלי עליהום, אבל מסוג אחר לחלוטין: אין לכם מושג כמה שיחות דואגות קבלתי כשהתחיל הסגר על בני ברק, הרעיפו עלינו אהבה, אפילו היו תוכניות כתובות של מילוט מהעיר לאיזה קיבוץ. ואז הבנתי שההבדל בין שנאה והסתה לאמפטיה ודאגה הוא היכרות, ככה פשוט. ואיזו זכות זאת להכיר אנשים מדהימים כמוכם!
