לתחום התרבות נקלעתי במקרה, את אשתי פגשתי בסופר (ליד דוכן הגבינות) במקרה ולעבודתי הנוכחית הגעתי במקרה, דרך פוסט בפייסבוק. בסוף הבנתי שזה לא הכל "במקרה", זאת היכולת שלי לנצל את ההזדמנויות שנקרות בדרכי. את היכולת הזו אני מנצל היום כדי לקדם, ליזום ולהפעיל יוזמות שונות. אני שואף להתוות דרך חדשה, שונה, טובה יותר, בגלל זה תמיד רציתי להגיע לעמדות ניהול וצמתי קבלת החלטות בתחום התרבות והחברה. היום אני מנהל את "נא לגעת", מרכז תרבות יוצר הפועל עם אנשים עם מגבלה חושית (חרשות, עיוורון וחרשות ועיוורון) כך שהתמזל מזלי לעסוק גם בעשיה "חברתית" וגם בעשיה "תרבותית". זה הצירוף הכי מעניין, מאתגר ומסקרן שיש. התרבות הישראלית (כמו המעגל של קו. לאב) מייצגת את השבטים השונים וכחברה מוטלת עלינו החובה לתת לכולם את ההזדמנות לבטא
את התרבות הייחודית להם, להעניק לקהל הרחב חלון הצצה לעולם שלא בהכרח מוכר להם. אל לפוליטיקאים לחסום ולנסות להשכיח תרבויות שונות; התרבות הערבית לא מסתכמת בחומוס של עכו; לחברה החרדית יש זכות להשתלב בתרבות הישראלית הכללית ולאנשים עם מוגבלויות גם יש מה להציע למנעד הרחב של התרבות הישראלית. את הנושא האחרון, אני מנסה היום לקדם גם בעשיה וגם בחקיקה. שנת הקורונה (שבשמחה הייתי מוחק מהלוח) סגרה אותנו כמעט לחלוטין. התיאטרון והמסעדה לא פעילים וכל העובדים בחל"ת. התחום היחיד שעוד פועל התחיל ביוזמה שהתחילה בקו. לאב – קורסי און ליין ללימוד שפת הסימנים. מאז צאת היוזמה העברנו 11 קורסים לקהל פרטי והשבוע יתחילו עוד 10 קורסים וסדנאות נוספות לבתי ספר כשהתלמידים לומדים את שפת הסימנים בזום.
