נעים מאוד, שמי נתנאל חיים שרון, ואני בוגר קו. לאב 07. בן 34, נשוי לרות, ואב לישראל-ניסים, נעה, יהונתן, ואביגיל-אורה. עבורי להיות רב בישראל בעת הנוכחית לנוכח אתגרי החברה והדת, ממלא תחושת מחוייבות להנכיח את היהדות בתפארתה, כזו שמקרבת, מכילה, אך לצד זה -יהדות אותנטית שלא מתפשרת. כזו היא תורת ישראל "דרכיה – דרכי נעם, וכל נתיבותיה – שלום" (משלי ג, יז). את לימודי הרבנות עברתי בבית מדרש גבוה להוראה 'דרכי דוד' בירושלים, והוסמכתי על ידו לרבנות, לצד הסמכה מהרבנות הראשית לישראל. בשלהי לימודיי השתלבתי במכון מנדל למנהיגות, בתכנית לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית. כיום אני מכהן כרב קהילת 'מקדש שלמה' בירושלים, קהילה ספרדית-מסורתית אורתודקסית, המונה 180 משפחות, לצד עיסוק בעריכה לשונית של ספרים וכתבי עת, וניהול עסק משפחתי. במקביל אני תלמיד ללימודי דיינות בבית המדרש ע"ש שמעון מיכאל סללאם, וסטודנט לחינוך ב'מכללה ירושלים' בחוג לתושב"ע ובחוג ללשון-עברית. תפילתי כל שחר היא לזכות ללמוד, ללמד, אך לא פחות חשוב גם לעשות. בפעילותי החברתית, הקמתי את מיזם אֲדַבְּרָה נָּא – מנהיגות רבנית מסבירה פנים, העוסקת בהכשרת פרחי רבנות להנחלת מורשת ישראל, תוך נתינת דגש על הענקת שירותי דת בהסברת פנים, לצד הבאת דברה של היהדות החרדית בדרכי נעם, מתוך הבנת תפקידה כחלק בלתי נפרד מהפסיפס המרכיב את החברה בישראל. כחלק מפעילותי בממשק שבין החברה החרדית לחברה בישראל; מאז אסון מירון, כנגזרת של מיזם 'פותחים דלת', אירחתי בסלוני קבוצת חילונים דתיים וחרדים, לשיח משותף של איתור ה'ביחד'. הקבוצה ממשיכה לשמור על קשר עד היום, והאדוות של המיזם הולידו מפגשים גדולים אף יותר, שיח בין-מגזרי בין חרדים לחילונים, מתוך הבנה שרק באמצעות שיח פורה, שמאפשר הקשבה, ניתן להגיע להבנות והסכמות, וגם כשאינן – להמשיך לחיות יחד לצד המחלוקת, אך כזו הנטולה שנאה ואיבה. כך גם אני מרצה בענייני חברה דת ומדינה, ומנחה קבוצות בפסיפס הישראלי להכרת החברה החרדית, זו שנמצאת מטר מביתם, משפיעה על חייהם, וההיכרות המשמעותית עמה – כה דלה.
כיום אני חבר במועצת ההסכמות הירושלמית, מטעם הקונגרס הישראלי, ליצירת מרחבי הסכמה בין הציבור החילוני הדתי והחרדי בעיר, שם גם יזמתי את מיזם #בוחרי-ם לכבד – מעין כתב אמנה עם פעולות אקטיביות למיתון השיח ערב מערכת הבחירות המוניציפליות בבירה. העיסוק בגשר הזה, הוא פרי חזון הרואה ערך בשיח בין-אנושי לתיקון ולחברה בריאה. לתת למחלוקות את הנפח הראוי להם, מבלי להיגרר לשנאה וקיטוב. להוציא מהפוליטיקלי-קורקט שיח רעיל של הכללה והסתה ביחס לחברה החרדית, ולהנמיך את החומות המייצרות לעיתים קיטוב של החברה החרדית את אחיהם החילונים. להתערבב ולא להיבלע. מהיכרותי את השפה החרדית לצד זו הישראלית, רואה את המאחד יתר על המפריד, באיכות ובכמות. לזה נדרש בין היתר, נישול מונופול השיח מידי הפוליטיקאים, והענקתו בידי החברה האזרחית. מאמין בשיח פתוח ונוקב, נטול נחמדות, אך גם ובעיקר – נטול סטריאוטיפים. כזה שמייצר הסכמות על מה שניתן, ומאפשר להמשיך לחיות יחד גם כשלא ניתן. מהמקום הזה הגעתי לקו. לאב. קו. לאב בשבילי היה ועודנו – פלטפורמה חשובה לקבלת מדגם משמעותי של הפסיפס הישראלי. החברות העמוקה והמפגש האנושי, הוא תמצית הפתרון לחברה בריאה יותר. זוהי חוויה ייחודית שתחקק בי זמן רב. היכולת לשבת יחד כשלעיתים תהום פעורה בין היושבים, נוסכת תקווה, ומגלה שאפשר, אם רק רואים את האדם שמאחוריה. המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בתשעת ירחי התכנית, אלו הן המשקפיים הלאו-דווקא חרדיות, שהראו לי את הצד של אלה שמחוץ לחומות החברה ממנה אני בא. במקביל אני עוסק בנושא פגיעות מיניות בחברה החרדית. יחד עם פעילות ופעילים שותפים חרדיים, הקמנו מערך הוליסטי לטיפול בנפגעי עבירה, המבקש להעניק מענה עוטף לנפגעות ולנפגעים: טיפולי (סוציאלי ופסיכולוגי), רבני-קהילתי, משפטי ומשטרתי. המיזם בשיתוף ׳שיתופים׳ בשיטת קולקטיב אימפקט, ובתמיכת קרנות מנדל ושוסטרמן, מבקש לאגד את כל המענים הקיימים כיום, ומייצר את החסרים, על מנת שנגיע למצב בו לנפגעות ולנפגעים תהיה כתובת אחת מסודרת, כזו שתעטוף אותם היטב מכל ההיבטים, כדי שלא יאלצו לעבור טראומות נוספות בדרך להגשמת הטיפול המיטבי, וכזו שזוכה לאמון של ההארדקור של החברה החרדית, ותמיכתה הבלתי מתפשרת בנפגעות והנפגעים, לצד גדיעת יד הפוגעים.ות, בנחישות, תוך גיבוי של רבני הקהילות. "מכל מלמדיי השכלתי" אמר דוד המלך (תהילים קיט), ומהם גזר התנא בן-זומא את המסקנה: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" (אבות ד, א). אם מצאתם.ן את עצמכם.ן קשורים לאחת מהיוזמות שבשדה פעילותי, יותר מאשמח לשתף פעולה, לחלוק תובנות, ללמוד ולהחכים, גם אם זה יסתכם בקפה בלבד. כבר הבהרתי ששיחה היא לא רק אמצעי, אלא לעיתים המטרה עצמה..
